החלטה בתיק בש"א 24434/07

בפני בקשה להורות למזכירות בית המשפט המחוזי לאפשר למבקש להגיש בקשה לאישור עיקול זמני כנגד מחזיקות, בלא לחייב את המבקש בתשלום אגרה בעבור פתיחת תיק הבקשה.

לחלופין, מבקש המבקש להורות כי אם יחוייב בתשלום אגרה, תהא זו בגובה האגרה המשולמת בגין הליכים שרואים את שוויים כבלתי-ניתנים לביטוי בכסף, ולא בהתאם לסכום התביעה.

הרקע לבקשה :

1.                ביום 11.12.07 הגיש המבקש תביעה אזרחית כנגד ארבעה נתבעים, ביניהם גם המשיבה 1 בבקשה זו (להלן: " התביעה"). במסגרת התביעה נתבע סך של 16,520,000 ש"ח. בהתאם לכך, שילם התובע את מחציתה הראשונה של אגרת בית המשפט, בסך 206,500 ש"ח.

2.                ביום 19.12.07 הגיש המבקש בקשה לצווי עיקול זמניים במסגרת התביעה, כנגד תשעה מחזיקים, ביניהם שלוש המשיבות בבקשה הנוכחית (להלן: " המשיבות"). בקשת העיקול הוגשה ביחס לנכסי הנתבעים 1 - 2 לכתב התביעה, המצויים בחזקתם של המחזיקים, עד לגובה סכום התביעה. בקשה זו נתקבלה, וביום 20.12.07 הוצאו הודעות למחזיקים, וביניהם גם לשלוש המשיבות. הודעות אלו נמסרו כנדרש למחזיקים עוד באותו היום.

המשיבות לא השיבו להודעות העיקול שנשלחו אליהן, וממילא לא הודו כי הן מחזיקות בנכסי הנתבעים.

3.                בעקבות זאת, ביקש המבקש ביום 8.1.08 להגיש בקשה לאישור העיקול הזמני כנגד המשיבות, בהתאם לתקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין"). לאחר שהובהר למבקש כי עליו להגיש תובענה חדשה בעניין זה, פנה המבקש ביום 9.1.08 לגזברות בית המשפט, לצורך פתיחת ההליך. גזברות בית המשפט התנתה את פתיחת התיק בכך, שהמבקש יציין בכתב על-גבי הבקשה את סכום הבקשה לאישור עיקול זמני, ובהתאם לכך ישלם אגרת בית-משפט נוספת.

בעקבות דרישתה זו של מזכירות בית המשפט לתשלום האגרה, הגיש המבקש את הבקשה הנדונה כאן.

טענות המבקש

4.                המבקש טען, כי אינו חייב על-פי דין לשלם אגרת בית-משפט כפולה ונוספת עבור הבקשה לאישור העיקול. לטענת המבקש, מכיוון שדרישה לתשלום אגרה בבקשה לאישור עיקול זמני אינה קבועה בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007, הרי שאין למזכירות בית המשפט סמכות ליצור בעצמה חיוב בתשלום אגרה. הדבר אף מנוגד לסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, הקובע כי אגרות לא יוטלו " אלא בחוק או על פיו".

ביחס ללשון תקנה 378(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי דין בקשה לאישור העיקול כדין כתב תביעה, טען המבקש כי הקבלה זו עניינה בסדרי הדין בלבד לבירור הבקשה, כאשר המשמעות היא שיש להגיש כתב הגנה בעניינה של בקשה כזו, זאת להבדיל מדרך בירורן הרגילה של בקשות בכתב.

עוד הדגיש המבקש, כי אין באפשרותו לנקוב בסכום שיהווה את סכום התביעה, מכיוון שאינו יודע מהו שווי נכסי הנתבעים המוחזקים בידי המשיבות, ואינו יודע האם המשיבות כלל מחזיקות בנכסים כאלה. במצב כזה, אין כל הצדקה להטיל עליו להצהיר על "שווי מלאכותי".

דיון והחלטה

5.                נושא האגרות המוטלות על הליכים משפטיים ושיעוריהן מוסדר, בהתאם לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007 (להלן: " תקנות האגרות").

            תקנות האגרות מבחינות בין הליכים לגביהם קיימת חובת תשלום אגרה, ביניהם תביעות על סכום כסף קצוב והליכים שרואים את שוויים כבלתי-ניתנים לביטוי בכסף, לבין הליכים לגביהם קיים פטור מחובה זו. בין ההליכים הפטורים מתשלום אגרה, המנויים בסעיף 20 לתקנות, מצוייה בקשה לסעד ביניים או הבאת הליך ביניים, כהוראת סעיף 20(2) לתקנות.

            סעדים זמניים, ובכללם העיקול הזמני, הינם מטיבם סעדי-ביניים, הכלולים בגדר הוראת סעיף 20(2) לתקנות. מטרתו של העיקול הזמני הינה שימור המצב הקיים ומניעת הברחת נכסיו של הנתבע, לשם הבטחת יכולת ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן. תוקפו של העיקול הזמני פוקע עם הפסקת התובענה בתיק העיקרי, כך שאין לסעד זה קיום עצמאי מחוץ לתובענה עצמה, דבר המאפיין אותו כסעד ביניים.

            באשר לבקשת אישור העיקול אצל המחזיק, הרי שאף לבקשה זו אין משמעות מחוץ לתובענה העיקרית עצמה, שכן אין היא מקנה למבקש כל זכויות מעבר לאלו המוקנות בהחלטה המאשרת את הטלת העיקול עצמו, ופוקעת אף היא עם הפסקת התובענה.

            מכאן, שעל-פי הוראות תקנות האגרות לבדן, מצוייה בקשה לאישור עיקול על-פניה בכללם של ההליכים המנויים בסעיף 20(2), המקנה פטור מתשלום אגרה.

6.                השאלה הייחודית להליך ספציפי זה נובעת מניסוחו של סעיף 378(ב) לתקנות סדר הדין, אשר מייחד את בקשת אישור העיקול מיתר הסעדים הזמניים, וקובע כי " דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19". תקנה 19 לתקנות סדר הדין קובעת, כי " בהזמנה לדין יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים לאחר המצאת ההזמנה...".